סידור החדר במסגרת הדרכת הורים

“מה הביג דיל? אני יודע בדיוק איפה שמתי כל דבר!” “אני אוהב את זה ככה!” “בחדר שלי אעשה מה שאני רוצה.”

הורים רגילים לשמוע כל מיני התגוננויות מילדים שאינם מעוניינים לסדר את החדר (או כל דבר אחר). לדרוש או לא לדרוש שהילד יסדר את חדרו? גם הורים וגם פסיכולוגים חלוקים ביניהם בנוגע לחשיבות של חדר מסודר.

כפסיכולוגית מומחית באימון ובהדרכת הורים, אני ממקמת את הנושא של חדר מבולגן כאחרון בחמישייה הפותחת:

  1. מדבר בחוצפה.
  2. אינו מכין שיעורי בית.
  3.  אינו מתעורר ומתארגן בבוקר לבד.
  4. הולך לישון מאוחר (ולא מכבה מסכים).
  5. אינו מסדר את החדר.

לפי אלן קהזדן, פסיכולוג מומחה בטיפול התנהגותי בילדים, ראשית הורים צריכים להחליט ביניהם האם כדאי להם להיאבק עם הילד לגבי סידור החדר. להורים רבים, במיוחד הורים עסוקים, ששואפים שזמן האיכות שלהם עם הילד יהיה בדיוק כך- זמן איכות ללא מריבות, סידור החדר אינו עומד בראש סדר העדיפויות.

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מחדר שכל כך מבולגן עד כי אין כבר סכו”ם בבית כי כולו על רצפת חדרו של הילד, או לחילופין שהילד לובש בגדים מלוכלכים כי אינו מפריד בין מלוכלך לנקי, או כשיש בעיה תברואתית של ממש בחדר וחרקים מטיילים להם בין הצלחות המלוכלכות.

לפי קהזדן, ילדים מתבגרים “פושעים” במיוחד בתחום הזה, ובדרך כלל זה חולף עם הגיל. אם הילד מתלבש, מטפח את עצמו, יוצא מהבית באופן מסודר, אינו מאבד חפצים בתוךהבלגן, ואם אין בעיות בריאות או סניטציה שנובעות מהחדר ואם- (וזה חשוב) להורים זה לא משנה במיוחד, אפשר להתעלם מזה.

אם להורים סדר וארגון הינו ערך חשוב, ואם אתם הורים מסודרים או שאתם לא מוכנים לוותר בתחום הזה מפני שזה באמת מפריע להתנהלות סדר יום תקין של הילד המבזבז זמן בחיפוש בגדים או ספרים, אז רצוי לטפל.

בהדרכת הורים אני מעודדת הורים לא להתעלם מהנושא, ולעשות ניסיון ללמד את הילד לקחת אחריות על חפציו, גם אם לא מדובר בנושא החשוב ביותר. וזאת משום שהפעלת מאמץ במטלה שלא תמיד נותן לילד ספוק מיידי – מפעיל את תאי המוח הקשורים למיקוד במטרה, דחיית סיפוקים והתחשבות באחרים. לא אחת אני שומעת מהורים שהם רוצים להפוך את הנושא של התארגנות למשימה משפחתית, כי רוטינת המעודדות סדר וארגון משפרים את איכות החיים והאווירה המשפחתית – בתנאי שאין אובססיה בנושא, וההורה אינו דורש מושלמות.

אז כיצד עושים את זה?

בהדרכת הורים אני ממליצה על קיום מפגש משפחה בכדי לדבר על הנושא. לא רצוי להגיע להצהרה חד צדדית, כן מומלץ לשתף את הילד/ילדים בחיפוש פתרונות. אפשר להתחיל כך: “אנחנו לא מסכימים לגבי חשיבות נושא החדר, ולכן אנחנו מעוניינים לשוחח על זה. לנו חשוב שתלמד לקחת אחריות על החפצים שלך, ואנו לא רוצים לריב כל פעם שאנו מזכירים לך לסדר את החדר. נחשוב ביחד איך אפשר להגיע לחדר מסודר יותר מעכשיו כדי שלא תמשיך לבזבז זמן בחיפוש דברים… שיהיו לך בגדים נקיים, שתרוויח זמן ותחושת גאווה בספייס האישי שלך.”

לאחר סיעור מוחין עם הילד, במטרה למצוא פתרונות לבלגן, אני ממליצה במסגרת הדרכת הורים, להוביל את השיחה עם הנחיות ברורות לגבי סידור החדר:

  1. קבע 5-10 דקות בכל יום שמוקדשות להחזרת חפצים למקומם, במיוחד חפצים שמוטלים על הרצפה, בגדים מלוכלכים ונייר שלא זקוקים לו.
  2. פעם בשבוע (לדוגמה- 5 אחר הצהריים ביום שישי) אפשר לקבוע 20-30 דקות לסידור  ולניקיון, שיכול לכלול טאטוא וניגוב אבק.
  3. אם הילד לא מבצע אז הוא צריך להיות מודע לכך שזה יעלה לו באיבוד זכויות מסוימות. קבעו יחד שלאחר הסידור היומי בן מספר הדקות ניתן להמשיך ב… אם ההורה נאלץ להזכיר לילד לגבי הסידור יותר מפעמיים אז מופעלת סנקציה.

 רצוי להכין רשימת הנחיות לרוטינה השבועית יחד עם הילד, על מנת ללמדו שהשד לא כל כך נורא – אפילו יכול להיות כייף. ואפשר לסיים את המטלה תוך 15 דקות.

1. הכינו את השעון של האייפון, מוזיקה, סל לבגדים מלוכלכים, שקית זבל, שקית או

    קופסא לדברים שרוצים לשמור, מטאטא, מגב, סמרטוט לניגוב.

2. כוון את הטיימר לרבע שעה, הפעל את המוזיקה.

3. שים את הבגדים המלוכלכים בסל.

4. זרוק אוכל, ניירת, מסטיקים, נייר טישיו ודברים שאין בהם שימוש לשקית הזבל.

סדר את המיטה- הסדינים, השמיכות והכריות.

     5. סדר את שולחן הכתיבה- ארגן את הניירת בערימה, שים את מה שאתה זקוק לו לבית

         ספר בתיק ונקה את השולחן.

     6. הבט על שאר החדר- שים צלחות במטבח, בגדים או משחקים של האחים האחרים

         בחדריהם ושים את שאר הדברים שאתה רוצה לשמור בקופסה.

     7. נגב את השידה שליד המיטה, טאטא את הרצפה ושטוף אותה.

     8. שים בגדים מלוכלכים בסל, נקיים בארון אחר כפול.

     9. החזר את כל הדברים שלקחת למען סידור החדר.

    10. אמור לעצמך “עשיתי את זה“. עכשיו אפשר ליהנות מהמקום. אהיה רגוע יותר,

         ממוקד יותר ואולי אפילו אוהב את זה כך.  

שלושה דברים יסייעו להצלחת התכנית:

  1. האסרטיביות של ההורה– על ההורה באמת להאמין במה שאומר ולשדר את זה.
  2. עקביות בהפעלת התכנית– על שני ההורים להיות עקביים ולא לחבל בתכנית.
  3. מתן חיזוקים עוצמתיים– חשוב להעצים את הילד על המאמץ שהוא עשה ולא על התוצאה הסופית. לדוגמה: “מאד אהבתי איך שהוכחת שאתה יכול אם אתה רוצה!” אפשר גם להתנות דמי כיס או זכות אחרת בהצלחת הביצוע.

לסיכום: לדרוש או לא לדרוש? כן! אם הורים יודעים שילדים יכולים לקחת אחריות אמיתית על החדר שלהם, זה מנמיך באופן משמעותי את הסטרס שנוצר מקונפליקטים בנושא.  ילדים לומדים את המסר פה הוא: “אתה אחראי לספייס שלך והאחריות כוללת סדר וניקיון”, העיסוק במטלה מעודדת תכונות של עצמאיות, בגרות, שיתופיות ואיפוק. בגלל שהמשימה כל כך דחויה על ידי ילדים רבים, במיוחד אצל ילדים בעלי קשיי התארגנות מלידה – חשוב להתחיל בגיל צעיר, ועם הזמן הילד יפנים את רצף הפעולות הנדרשות לסדור החדר, ללא תזכורות.  ואם לא התחלתם בגיל צעיר – זה אף פעם לא מאוחר מידי ללמד הרגלים חדשים – בהצלחה!

ליסה גרוסמן- פסיכולוגית חינוכית, מומחית באימון ובהדרכת הורים.

?