ההיסטוריה של תנועת המושבים

מושב הוא צורת חיים ייחודית למדינת ישראל, שבמסגרתה כל אחד מהחברים נהנה מנחלה המשמשת בעיקר לחקלאות ומעצמאות כלכלית, ובמקביל ממעטפת המאפשרת תמיכה הדדית, שיווק משותף, רכישות במחירים אטרקטיביים ושאר יתרונות הנובעים מגודל. תנועת המושבים היא גוף המייצג את כלל המושבים בארץ (למעלה מ- 250 נכון לראשית המאה ה- 21) בפני מוסדות המדינה, תורם לרווחתם ובאופן כללי לפיתוח הכפר והחקלאות.

המושב הראשון

הקונספט החדשני של התיישבות משותפת בה נשמרת העצמאות של כל אחד מהפרטים הועלה בראשית המאה ה-20, על ידי פראנץ אופנהיימר, סוציולוג גרמני יהודי. עוד קידמו את הרעיון ברל כצנלסון, ששאף לכונן עבודה עברית ולצידה אחריות הדדית, וארתור רופין, שהדגיש את חשיבות העצמאות הכלכלית של כל חבר מושב.

היישום בפועל החל לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשבשנת 1920 התכנסה אסיפה שבמסגרתה ניסח א.ד.גורדון את עקרונות היסוד של המושב הראשון עלי אדמות, נהלל. עפ”י עקרונות בסיס אלה, כל מתיישב מקבל נחלה לצרכי עיבוד אך זו לא שייכת לו אלא נותרת בבעלות לאומית (חבר המושב מחכיר את הקרקע והיא עוברת מדור לדור), בכל מושב עוסקים במגוון ענפי חקלאות על מנת להקטין את הסיכונים ובנוסף מסייעים חברי המושב האחד לרעהו בעת מצוקה, וכן מוכרים את התוצרת ורוכשים סחורות שונות במשותף.

ב-11.9.1921 הוקם המושב בעל צורת המעגל המפורסמת, וחודשיים מאוחר יותר הצטרף אליו כפר יחזקאל. 4 שנים מאוחר יותר כבר פעלו בארץ ישראל 11 מושבים כששש קבוצות נוספות התארגנו על מנת להקים חדשים. באופן טבעי, שאפו בני המושבים לייצוג במוסדות היישוב ובפרט נוצר מתח בינם לבין בני הקיבוצים שאחזו בכוח פוליטי רב. גורם מדרבן נוסף להקמת גוף שיאחד את כל המושבים היה גוף בשם “ניר”, ארגון שהונחת על ידי ההסתדרות על המושבים כדי לנהל אותם, אולם ההתארגנות שהחלה בשנת 1925 לא הבשילה לכדי גוף שייצג את כל המושבים. כעבור 5 שנים הוקם ועד זמני, שגם הוא נתקל בהתנגדות לא מעטה מצד חברים רבים במושבים ופעילותו הייתה מוגבלת ועל בסיס התנדבותי, ורק בשנת 1933 החלה לפעול תנועת המושבים.

פעילות תנועת המושבים

בשנים שעד קום המדינה פעלה תנועת המושבים לבסס את המושבים שכבר עלו על הקרקע, לסייע בהקמת מושבים חדשים, לשכלל את החקלאות וכן ליצור מוסדות חינוך עבור ילדי המושבים. הניהול התייעל וכן גבר כוחם הפוליטי של המושבים והמתיישבים.

לאחר קום המדינה אחת הסוגיות הדחופות בהן עסקה תנועת המושבים הייתה הכוונת עולים חדשים אל המושב. במסגרת זו אורגנו קבוצות הומוגניות מאוד (עולים שהגיעו מאותו חבל ארץ ולעיתים אף מאותו כפר) ואלה – בהדרכת בני מושב ותיקים – הקימו מושבים חדשים. גם תוכנית שהגה ראש הממשלה באותם ימים (דוד בן גוריון, שדגל ממעבר מן העיר לכפר), סייעה למושבים להתרחב באופן משמעותי, ותוך זמן קצר הוקמו במסגרת זו 10 מושבים חדשים ובנוסף 800 משפחות עיבו מושבים קיימים ותרמו לצמיחתם.

אם בראשית ימי המדינה היו המושבים כוח מוביל ומשמעותי, הרי שהתמורות בחקלאות והשינויים שחלו באופייה של ישראל באופן כללי, כמו גם המשבר הכלכלי החמור בשנות השמונים של המאה העשרים כרסמו בכוחם של המושבים ובתדמיתם. תנועת המושבים סייעה לבניה להתמודד עם הקשיים הניכרים ופעלה לשיקום המושבים.

צעד משמעותי מאוד בכיוון זה הוא החלטה 959 של מנהל מקרקעי ישראל, המאפשרת לחבר מושב לפצל את הנחלה שברשותו, כך שחלק ממנה יוכל להימכר לאנשים מחוץ למושב. בדרך זו נפתחו בפני אנשי המושבים אפיקי פרנסה חדשים בנוסף לחקלאות, ואוכלוסייה חזקה שביקשה ליהנות מאיכות החיים הייחודית של הכפר מצאה מענה לצרכיה וחיזקה את חיי הקהילה במושבים השונים.

?